<h1>כל בו הלכ' נט"י סימן כ"ג</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וכשינגב ידיו מברך כדאמרינן על כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת גר דאכתי גברא לא חזי וכן נהגו בנטילת ידים והירושלמי מוסיף [ברכה] אחרת ברכת האור כדקתני במסכת ברכות אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. ופירש רבינו חננאל דוקא טבילה דגר אבל שאר טבילו' מברכין קודם. ויש אומרים מזה דנשים המברכות אחר הטבילה אין למחות בידן כיון דאיכא שום טבילה דמברכין לאחר טבילה מידי דהוה אנטילת ידים דסעודה דמברכין אחר הנטילה אף על פי שהוא נקי יברך קודם משום דאיכא ידים דבית הכסא דאינו יכול לברך קודם הנטילה לא פליגי רבנן הכא נמי לענין טבילה. והר"ף ז"ל כתב ומהאי טעמא היה רוצה רבי שמואל לומ' דהאב מברך ברכה דלהכניסו קודם שימול המוהל, ומיהו בפרק רבי אליעזר דמילה משמע בהדיא שמברכים אותה אחר המילה, וכן המנהג אף על גב דבעלמא מברכי' עליהן עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוה אברכת ארוסין שמברך אותה לאחר הקדושין הלכך אפילו היכא דאבי הבן הוא מוהל לא שנא.
<h2>דף מו.</h2>
והר"ף ז"ל כתב ולענין נקיות אמרינן בברכו' דמי שאין לו מי' שוטף ידיו בעפר או בצרור או בקיסם דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ומיהו הני מילי בנטילה שלא לצורך והלכה כי הנך דברי' אבל לענין אכילת פת בעי נטילה במי' דוק' ומיהו היוצא לדרך והתנ' בנטילת שחרית בשביל כל היום מועיל התנאי ג"כ לענין אכיל' רק שישמרם מטנוף ועל זה אין לסמוך כי אם בשאין לו מים תוך ארבע מילין לפניו לדרכו אבל אם יכול למצא מים תוך ארבע מילין ימתין. והני מילי לענין אכילה אבל לענין תפלה אין צריך להמתין אלא יקנח בצרור ע"כ.
<h2>דף קא:</h2>
ובתוך סעודה אם אדם יוצא להטיל מים נוטל ידו אחת אות' ששפשף בה ונכנס כדאמ' רבי אשי מצו' לשפשף ניצוצות שעל גבי רגליו כדי שלא יראה ככרות שפכה. דבר עם חברו והפליג פירוש הפליג שעה אחת או שתים נוטל שתי ידיו ונכנס לפי שהסיח דעתו מהן. והר"ף ז"ל כתב אך אין צריך ברכת המוציא דשנוי מקום אין צריך לחזור ולברך בפת.
